The Life of Pai

It's hard to explain how much we enjoyed our 6 days in Pai. We really didn't want to leave and if we hadn't had flights booked to the Philippines, then we would have stayed for at least another week or two (or perhaps the rest of our lives!).

It is one of the most relaxing, magical places I have ever visited.

A big part of that came from the brilliant guesthouse we stayed at, on the river, quiet, serene...if it can make our kids relaxed, then there really was something special about this place. Hopefully this isn't the last we experience of Pai, we might very well be back sometime over the coming months.

We spent our 6 days eating street food, visiting countless local beauty spots and doing some great activities - planting trees for conservation, meeting an elephant, hiking the Canyon, bamboo bridges, waterfalls, hot-springs and much more.

A special day was at  Conserve Natural Forests who are a truly ethical conservation project, where we planted trees and spent some time with their elephant, Kamee, who is 25 months pregnant.  Unlike almost all other elephant sanctuaries in Thailand, this place is truly about elephant rehabilitation and the kids got to understand why riding, washing and playing with elephants might seem like good fun but is actually contributing to elephant cruelty. Miguel, the owner who is part Scottish, part Mexican was real inspiration and made a killer Passion Fruit G+T!

We also got to spend some time with Alina, Leonid and their kids, a family from Israel that we first met in Chiang Mai and who are also on their own year-long travel adventure.  The kids had a great time playing with other kids, it is definitely something they are missing and hopefully we'll meet up with them again over the coming months.

On our final evening, after 27 days in Thailand without a Thai massage, Shoshi and I decided to treat ourselves. The kids sat outside the massage parlour for an hour, like Glaswegian kids sitting outside the pub waiting for their Dad.  I had hoped to get a massage from the Thai version of Gal Gadot but it turned out to be more like her Grandma and Shoshi has to make do with her Grandma's best friend. Not since Tyson v Spinks has someone received such a beating but, as they say, no pain, no gain and we awoke the next day feeling 20 years younger.

In keeping with the peace and quiet of Pai, we'll just let the photos tell the rest of the story.

The more things change, the more they stay the same

As the slogan goes on the ubiquitous traveller t-shirt, 'Same, Same... But Different', it kind of sums up my feelings after our first month of travelling.

For the last 6 years, I've worked from home, my work life and family life merging into one.  Working daytime, evenings and weekends, gong to the supermarket and kids activities in the middle of the day, time of day has become less relevant.  The traditional 9-5, 5 days a week is just not how my life is structured.  Add to this, that Shoshi had been at home since the end of June, having finished the school year, then the last 4 months in Israel, we were together most of the time especially with the children during the summer holidays and the Chagim.

So to some extent, I probably didn't realise how similar life on the road would be to life in Israel.  We are still all together, I am still working whenever it suits and whenever needs must. Certainly more time with the children, certainly more leisure time, we have certainly had so many amazing experiences and visited amazing places.  But it hasn't felt that we are having to transition to a completely new way of life.

We have met other families who describe how it took them some weeks to settle into travelling, how they struggled with the culture shock of going from the office environment to an unstructured life.

We just haven't felt that.  Perhaps it would have been nice to experience such a change, made us more appreciative of how lucky we are.  Perhaps Thailand has made the transition easy, it has been a soft-landing in terms of culture, language and the ease of travel.  As we move onto the Philippines and a new destination for all of us, a culture shock may be about to hit us.

But for now, it's been somewhat a case of same, same....

אייל מספר על צ'אנג מאי

מבנקוק לצ'אנג מאי נסענו ברכבת לילה. ברכבת היו שתי קומות אמא ואבא אמרו שמסוכן לילדים לישון בקומה למעלה אבל בסוף אני ישנתי שם. כשהגענו לרכבת שחקנו משחקים והשתוללנו כי התלהבנו ממש . לקח חצי שעה עד שהרכבת התחילה לנסוע. ישנתי טוב ולא נפלתי. כשקמנו לא היה הרבה מה לאכול, היו לנו רק עוגיות. כשהגענו למלון בצ'אנג מאי שמחנו מאוד כי היה לנו חדר שמחולק לשניים: חדר לילדים וחדר להורים והיה לנו מקרר סוף סוף.

ביום השני הלכנו לביקור במוזיאון התלת מימד.  במוזיאון היו ציורים של דברים שהצילחו לעשות הטריקים לעיניים כך שמה שרואים זה לא באמת מה שזה קורה. לדוגמה היה ציור של פנדה מטפסת על במבוק ואנחנו עלינו על במבוק ליד התמונה וזה נראה כאילו אנחנו מטפסים על העץ ונותנים לה יד. וגם נהנתי מאוד כי הייתה אפליקציה שהורדנו וכשצילמנו תמונות עם האליפליקציה היו דברים שלא באמת היו במוזיאון לדוגמא היה ציור של תנין תלת מימד ובוידאו זה נראה כאילו התנין זז ומנסה לאכול אותנו.  

 ביום השלישי נסענו להר הכי גבוה בתיאלנד, פארק לאומי 'ינתנון'. עלינו לפסגה היה קלי קלות כי הרוב עשינו עם האוטו. וגם היו שני מקדשים עם הרבה מדרגות. באחד מהמקדשים הייתה חצר ושיחקנו שם ואז אני ומילי לא ראינו את אמא ואבא אז התחלנו לחפש אותם. חפשנו גם במקדש השני ולא מצאנו. ירדנו לחניה איפה שהאוטו וגם שם הם לא היו. אז חזרנו חזרה למקדש וחפשנו ברחבה בין שני המקדשים ופתאום שמענו שאבא קורא לנו ומצאנו אותם. זה היה מפחיד לאבד אותם.

 

ביום הרביעי נסענו למקדש 'ואט באן דן' . זה מקום גדול עם הרבה מקדשים בתוכו. כדי להכנס למקדש חייבים לחלוץ נעליים בחוץ ולהכנס יחפים וחייבים להיות ממש בשקט. המקדשים היו מאוד צבעוניים: כחול, זהב, אדום. בכניסה היו המון דרקונים גדולים וצבעוניים, טווסים, תרנגולים. באחד המקדשים שנכנסנו מצאנו בודהה שוכב ממש גדול זה היה ממש כמו למצוא אוצר. אבא עשה תמונה פנורמה וכל פעם שהוא זז אנחנו גם התקדמנו אז בתמונה יש הרבה אמא, הרבה מילי, אייל וגיא. זה ממש מגניב. 

 אחרי המקדש הלכנו למפל הלבן, קוראים למקום גם המפל הדביק. תכף תבינו למה. יורדים למטה במדרגות. הירידה הייתה כמה דקות. היו שלושה מפלים אנחנו ירדנו עד המפל השני. צריך להיות בלי נעליים.ואז מגיעים למפל. האבנים במפל לבנים, כי צמחה עליהם שכבה כזאת של משהו לבן שהיא לא מחליקה וזאת הסיבה שאפשר לטפס במפל מבלי להחליק. אז טיפסנו במים עד למעלה. יש מקומות שהיו חבלים כדי לעזור אבל אני לא השתמשתי בהם. זה היה ממש כיף. חזרנו על זה הרבה פעמים.

ביום החמישי בבוקר הלכנו לקניון ןקניתי לעצמי מצלמה של סוני. תמיד רציתי שתהיה לי מצלמה כזאת. קניתי את המצלמה מהכסף שלי (סבא וסבתא נתנו לי מתנה לטיול). עכשיו אני מצלם כל הזמן.

אחרי זה הלכנו למקום מיוחד שעושים נייר מקקי של פילים. למדנו שכל אחד יכול לעשות שינוי בעולם לדוגמא אפשר למחזר ניירות ובקבוקים במקום כל הזמן לקנות ולזרוק לפח הרגיל. בהתחלה חשבתי שזה יהיה מקום מגעיל, כי זה קקי אבל אז גיליתי שזה בכלל לא מגעיל כי זה נראה כמו עשב ומנקים את זה ומייבשים את זה ועושים נייר צבעוני. אנחנו גם עשינו נייר. אני עשיתי בצבע צהוב. בסוף גם עשינו כל אחד סימניה עם השם שלו. היה כיף.

אחרי צהריים הלכנו כל הבנים, אבא גיא ואני לשיעור של איגרוף תיאלנדי. שמו לנו ביידים כמו תחבושת כדי להגן עליהן ונתנו לנו כפפות. לימדו אותנו תרגילים של אגרופים ובעיטות ונתתי לגיא אגרופים  בפנים. זה היה כיף.