הבנים חוגגים

יום הולדת 9 לאייל

.

יום ההולדת שלי היה בניו זילנד. יום לפני היום הולדת נסענו לאיזור מאוד מיוחד בניו זילנד. קוראים לו 

'מילפרד סאונד' (שומעם שם הכי טוב.... סתם בצחוק) ולכבוד היום הולדת שלי לקחנו טיול בסירה ששטה בים ועצרנו בכל מיני מקומות לראות נופים יפים. היו הרבה מפלים אבל היה מפל אחד גדול שהסירה שטה 

ממש קרוב אליו וכולנו נרטבנו וזה היה ממש כיף. 

ביום האחרון עם הקמפרואן (זה אוטו ואן עם בית בתוכו) היתה לי יום הולדת. מילי וגיא הכינו לי ברכות בערב 

לפני ואני חשבתי שבכלל הם כותבים מכתבים לבני דודים שלי. בבוקר שעוד לא ממש התעוררתי הם קפצו עליי (אנחנו ישנו במיטה למעלה) ירדתי מהמיטה חצי רדום ואחרי כל הברכות פתאום אמא אמרה שיש הפתעה שאף אחד לא יודע עליה. היא הוציאה חבילה ממתחת למיטה שלה. הסכלנו על החבילה וראינו שזה מישראל, מצור יגאל ממשפחת גלדסטון. גיא ואני התחלנו לפתוח אותה ופתאום ראינו מלא חטיפים, במבה, 

בסלי, שוקולד וברכות ממתן יואב ונועה. איזה כיף זה היה

אחרי זה נסענו לקוויסטאון ועשינו שם טרק 'קווינסטאון היל'. שלקח לנו שלוש שעות. כשהגענו לפסגה וראינו את הנוף היפה של קווינסטאוןן פתחנו חבילת במבה וביסלי וחיסלנו אותם, אז תודה לבני דודים שלנו.

אחרי זה הלכנו לאכול פיש את צ'יפס והיה ממש טעים. בערב נסענו ל'קמפ סייט' עם הקרוואן ואכלנו מרק חם ועשו לי הפתעה הכינו לי כדורי שוקולד (בלי שידעתי) בצורה של המספר תשע, והדלקו לי נר. ושוב חגגו לי 

יום הולדת.

היה לי מאוד כיף ביום הולדת שלי וזו פעם ראשנה שחגגתי לא בישראל, זה לא אומר שבישראל היום הולדת 

לא כיפית אבל היה יותר כיף בניו זילנד.

ניו זילנד היא בסוף העולם בשבילכם אז כשאני קמתי לחגוג החברים שלי בדיוק הלכו לישון ביום קודם.

יום הולדת 6 לגיא

אני גיא ואני אוהב לשחק בכדורגל ויום ההולדת שלי הייתה בגיל שש ב"זולה לודג'" בוואנקה. יום לפני היום הולדת שלי עשו לי הפתעה. לקחו אותנו ל'ספיד בואט' שזה סירת מנוע. לחבר של אבא יש סירת מנוע והוא עשה לנו סיבוב ממש מהיר באגם וזה היה כיף. הוא גם הביא איתו ברביקיו ונקניקיות ועשינו פיקניק באי בודד באמצע האגם. לא היה שם אף אחד. ואז בבוקר העירו אותי עם ברכות וכל החדר היה עם בלונים וגם קבלנו חבילה גדולה מסבא וסבתא עם מליון ממתקים,, בלונים, ברכות ועוגיות שהיא הכינה. שמנו את כל הממקים על המיטה והיא הייתה מלאה!!!!

בצהריים הלכנו לעשות טרק 'רוב רוי'. טיפסנו וטיפסנו עד שהגענו ל'ויו פויאנט' ודברים כאלה. ראו שם את הקרחון על ההרים. היו איתנו הרבה חברים ולא ידעתי שהכינו לי הפתעה עם עוגה ושמו לי נרות ופתחנו במבה ואכלנו הכל ושאלנו את כולם אם הם רוצים והם רצו. אחרי זה נסענו לזולה וחנינו שם ונכנסנו ושהיה כבר ערב מאוחר חגגו לאייל ולי יום הולדת.

מסיבת יום הולדת לאייל וגיא

בערב חגגנו בזולה עם הרבה ישראלים שהיו שם. עשינו שולחן יום הולדת עם מלא ממתקים מישראל ועוגה, כולם שמחו כי ראו במבה אחרי שלא אכלו את זה הרבה זמן. והיה מגניב!!!

Week 1 in NZ – Dunedin and Mount Cook

After leaving Christchurch, we planned to split our first week in NZ on the east coast, starting in Dunedin and then moving inland to the Mount Cook Area.

It was to be a brilliant week of good views, great views and breathtaking views.

On our first day, we stopped off at the Rekaia Gorge for a 3-hour trek, quite amazing blue-coloured river, surrounded by stunning mountains.  It was a scene that was to become more familiar over the coming weeks, but our first exposure was certainly a ‘wow’ moment.

We stopped for the night at Temuka, finally finding a great motel at 10pm, then the following morning took the coast road down to Dunedin.  The 3-hour drive took us 8 hours as we stopped off at various points to look for penguins, seals and sea lions, the most impressive being at Shag Point.  The Penguins eluded us, but we saw plenty of seals and sea lions, the kids were so excited, it was like they were living in a real-life Disney movie. Some beautiful scenery, the rugged coastline and beaches set against rolling hills.

We arrived in Dunedin in late afternoon and headed to where we were staying – at the home of Hazel, a lovely lady who offers free accommodation to traveling Israelis.  She has converted the whole upper floor of her house into a guesthouse, hosting up to 10 people at any time.(ובכל בוקר ממלא את הקופסא במטבח בעוגיות שוקולד צ'יפס טעימות שהיא מכינה במיוחד לאורחים שלה)  We spent 3 days there, sharing with a number of younger Israeli travelers, it really felt like being at home with a kitchen, living room and dining table, made a real change from 5 months of going to restaurants.

We had a great 3 days in Dunedin.  It’s a beautiful town on the coast, set between green hills and the blue ocean, a real Scottish influence and just a really relaxed feeling.  We climbed Mt Cargill for some great views of the town and the Otega Peninsula, we walked up Baldwin Street, the world’s steepest residential street and were lucky enough to see sea lions and more seals at Sandfly Bay.  In our quest to see the famous NZ penguins, we spent a cold and wet night on Allan’s Beach, we were the only people brave (stupid) enough to stand in the gale force winds and driving rain for a couple of hours.  Suffice to say, the penguins were probably all safely tucked up in bed with hot water bottles and a good book, they certainly were nowhere to be seen for us.

Our next stop was the tiny village of Otematata, 1 hour from the Mt Cook area, where we took a great AirBnB, brilliant new apartment, we were the first people to stay there so it was to a real show-home standard.

The following morning, we drove to Mount Cook village and had an absolutely brilliant day.  The drive itself was fantastic, winding past Lake Pukaki, breathtaking blue water surrounded by alpine mountains. Once at Mt Cook village, we walked the Hooker Valley Track, with stunning views of Mt Cook, then trekked up to see the Tasmin Glacier and Lake.  Truly breathtaking scenery, Mt Cook is the highest peak in NZ at over 3700m, the rugged alpine scenery, snow-covered peaks and turquoise coloured lakes were just incredible. We walked over 17km and around each corner seemed to be another ‘wow’ moment.

The kids slept well after that so the next day we decided to take it easier.  We took the short drive to walk the Benmore Peninsula Track, a short 3-4 hour loop trek which we read offered great views over Lake Benmore.  ‘Great views’ must be the understatement of the century, the views at the top were some of the best Shoshi and I had ever seen.  (As I write this blog post, I realise that I am using the words, ‘wow’, ‘stunning’ and ‘breathtaking’ over and over again – just to warn you all, this is likely to be a common theme on our New Zealand travels, things just keep getting better and better!)

The following day, we headed back to Christchurch to swap our hire car for our campervan which was to be our home for the next 2 weeks. We dropped the kids off at Bet Chabad to make some ‘Homentashen’ for Purim while we headed to the supermarket to stock up on supplies.  

As we finally drove off in the camper, the kids were overly excited, Shoshi was a little concerned about us all squeezing in and I was looking forward to reliving some childhood memories of green, open spaces, caravans and watching my dad empty the portable toilet.

רק לא ביבי

Fortunately, we've been out of Israel during the election season.  We've missed all the mud-slinging, name-calling and general unpleasantness.

Unfortunately, it means we won't get to make our voices heard at the ballot box.  We won't get to part of 'democracy' in action.

It will be the first time I have not voted since I moved to Israel around 15 years ago.

At that time, I was moving to the 'only democracy in the Middle East'.  It was the frequent claim of those people defending Israel and pointing fingers at its neighbours.

But 15 years later, I'm not sure if Israel really is a true democracy.

Politicians jump parties at the drop of a hat.  New parties are formed and disbanded with such frequency that it is hard to follow who is in and who is out.

The real power is determined in coalition deals that take place far from any public scrutiny.

And crucially, we have a Leader who is more Dictator than Prime Minister.

The fact is, he is not just Prime Minister.

He is also Foreign Minister (or was until he was forced by the courts to give it up in February)

He is also Defence Minister.

He is also Health Minister.

He was Communications Minister, only recently handing it over.

That is not democracy, that is dictatorship.

Authority without accountability.

Control without checks and balances.

Bibi is the best poker player in town.  Staring down his opponents, bluffing when it suits him, using mind-games to intimidate and manipulate.  All good character traits if you are trying to win a game of cards but not what is required to run a country.

On the surface, Israel is in pretty good shape.  Strong economy, 'relative' quiet on our borders and apparently strengthening ties with previously hostile countries.

But that doesn't reflect the true picture.

There is a malaise at the heart of the country.  A lack of concern for one another.  An attitude that one should just do as one wants.

This stems from our leaders.  They set the tone whilst also being a mirror of the society they represent.

Israel is a country that prides itself on being one big family, a country of the kibbutz, the moshav and the Jewish family.  But it has long since left those values behind.  It is now a country of division, of sectors that view each other with suspicion and mistrust.

This translates into a fragmented political system whereby most people vote within their sector, for self-interest.

People get they leaders they deserve and in the case of Israel, that has created a very depressing situation indeed.

And at the top is King Bibi.

Bibi, Israel is not your country and you are not its king, despite what your myopic supporters may sing.

It is not yours to do with as you see fit. And it is certainly not your wife's.

I want my children to grow up in a forward-looking, democratic Israel,  not a fear-mongering dictatorship under the control of the Netanyahus.

Bibi, resign so my children can come back and grow up in Israel.

But failing that (and I don't expect you to do the decent thing), hopefully the people will speak.

רק לא ביבי