The Unbearable Lightness of Being

We spend most of our lives 'doing'.  Working, making, coming, going, sleeping, waking, walking, running and jumping.  Usually it means we run after the kids and jump through hoops to keep them happy.

The problem with 'doing' is that it doesn't leave much time for just 'being'.

No actual time to do nothing.

No head space to switch off.

We just get on with life without noticing it passing us by.

Long-term travelling is supposed to give us the time to just 'be' but it isn't that simple.

It has taken us at least the first 3 months to really get into a rhythm whereby we have begun to move from doing to being.  From running to relaxing.  From coming and going to just being happy where we are.

It's not a permanent state, we still fluctuate between the two, but we have definitely started to learn how to be.

How long it will last and whether we can make it a permanent change in our mentality is the big challenge.

To be or not to be, that is the question.

הויאן - הקיבוץ הויאטנמי הראשון

חיכינו להגיע להויאן.... רצינו שכל הסאגה של הניתוח של גיא תגמר כבר, אבל בעיקר כי ידענו שכשנגיע נפגוש משפחות ישראליות מטיילות. וחיכינו לזה, אנחנו ובעיקר הילדים. לשמחתינו כבר ביום הראשון נפלנו לזרועותיהם של מרינה,דן, הילה וטיה (אותם פגשנו לראשונה לכמה שניות בגשר הבמבוק בפאי שבתיאלנד) ולזרועותיהם של אלינה, ליאוניד, איתן, מיה ובן הקטן (אותם פגשנו לראשונה בצ'אנג מאי וטיילנו קצת בפאי). המפגש היה מהנה כל כך, הילדים יצאו מגידרם. שיחקו , רצו, צחקו, חיפשו את המטמון (ולא מצאו) עשו קריוקי, קצת ים, קצת בריכה והרבה שמחה בלב. ואנחנו המבוגרים קשקשנו ללא הפסקה.

לאחר כמה ימים בהויאן, החלפנו מלון והגענו ל"הום סטיי של מון". וגם פה הייתה חגיגה, חגיגה של ילדים קטנים וחמודים. שתי משפחות מקסימות וצוות מלון משובח. אסף, נטע, סהר ואיתן (אותם פגשתי כבר ביום הראשון שהגיעו להויאן וניסיתי לעזור להם ללא הצלחה למצוא מלון ללא פישפשים) ודנית, עודד, רומקי ורעי (קיקי המתוק) אותם פגשנו אצל מון. ביחד כולנו הפכנו את המלון לקיבוץ של ממש. הילדים רצו והשתוללו, שיחקו הדוב הגדול, סרדינים, שרו תמיד חלמתי, אכלו פירות, שיחקו בבובות, קצת "צפו" (כמו שרומקי אומר), רכבנו על אופניים לשדות האורז, בישלנו ארוחת שישי מפנקת, דנית ועודד פינקו כל ערב בסלט טעים...    ומון המקסימה והצוות שלה במקום להתעצבן על כל הרעש, רק חייכו אלינו ושמחו מהחום שאהבה שהיו באוויר.

איזה כיף לפגוש משפחות שכאלה. וכמה עצוב להיפרד מהם.

אבל.... אנחנו מתקדמים הלאה. יש לנו עוד הרבה מה לראות והרבה מה להספיק בכמה חודשים שנותרו לנו.

תודה לכל מי שהפך את הויאן לכל כך מיוחדת עבורינו.

Happy New Year to all you Pigs - שנה טובה חזירים!

.על פי הסינים, דצמבר נגמר היום ובחצות מתחילה שנה חדשה, 2019,  שנת החזיר

.כל הרחובות מלאים בתמונות של חזירים, פסלים של חזירים, מליוני פרחים בצבעי המזל: אדום, צהוב, כתום ולבן

.כל העיר נסגרת והאנשים חוזרים למשפחה, מתלבשים חגיגי ומתרגשים מהחג

...גם אנחנו מחכים ומתרגשים לקראת החגיגות

Today we're celebrating the Lunar New Year.

We missed New Year's Eve last time around when Shoshi and Guy were just coming out of hospital in the Philippines.

Delighted to get another chance just 5 weeks later in Ho Chi Minh City.

Happy 2019 everyone, it's the Year of the Pig!

חמשת הדברים הכי טובים שעשיתי עד עכשיו - מילי

מקום חמישי הפילה בפאי שבתאילנד

בא ג'יפ לאסוף אותנו ואז הסבירו לנו על המקום הזה ששותלים שם עצים כי המטרה שלהם הייתה להביא עוד עצים לתאילנד כי שורפים בתאילנד המון עצים. בזכות העצים ששתלו התחילו להגיע יותר חיות כדי לאכול עלים ולחיות שם.  יש שם צבים ןציפורים אבל הם לא שומרים אותם בכלובים. לצבים הם בנו מרחב גדול מאוד והציפורים חופשיות אחר כך הם קנו פילה שהבעלים הקודמים שלה התעללו בה והיא עוד הייתה בהריון והיה לה קשה עם הפילה שבבטן שלה. לפילה יש שטח גדול שהיא יכולה להיות בו- 98 קילומטרים מרובעים והיא מבינה כל מה שהעובדים אומרים לה. לא רוכבים עליה ולא מקלחים אותה. רק מאכילים אותר ורק עם היא רוצה עוד אז נותנים לה ואם לא אז היא חוזרת לטבע.

במקום הרביעי הטור בקאו-סוק

במקום הרביעי הטור בקאו-סוק זה שמורת טבע בתאילנד. בבוקר בא לאסוף אותנו מיניבוס שהביא אותנו לסירה ששתה באגם מים מתוקים מלאכותי כלומר שהאדם סכר שגרם למים להישאר במקום אחד וכך נוצר האגם. האגם מכסה 98 קמ"ר. זה ענק!!! שטנו בערך שעה עד שהגענו ליעד הראשון שלנו שהוא מסעדה בא אכלנו ארוחת צהריים מעולה ואחר כך לקחנו קייקים ושטנו באגם ואז כשהגענו למקום שבו אפשר לקפוץ ולשחות אז אמרתי לאבא שלי :" קח את הבגדים אני קופצת" וקפצתי מהר שכמעט וכל הקייק התהפך. המים היו נעימים מאוד. אחר כך לקחנו רפסודה ושטנו לאחד ההרים שבו הלכנו למערת נטיפים מקסימה עם הרבה נטיפים בצורות שונות כמו פילים, עוגה, וילון ועוד. בסוף המדריך עשה לנו הצגה עם צלליות על מכשפה שהוא עשה עם הנטיף והאצבעות. ביחד בצללית זה היה נראה בדיוק כמו מכשפה שמדברת וזה היה מגניב. אחר כך אני עשיתי את זה.

במקום השלישי צלילה באפו- פיליפינים

אפו הוא אי קטן מאוד בפיליפינים הלכנו אותו מצד אחד לצד השני ב5 דקות. ביום השני באפו עשינו צלילה אני אבא ואייל צללנו לעומק 3 מטרים ראינו שמה צבי ים היינו קורבים אליהם ב2 ס"מ. ראינו המון אלמוגים וראינו דגים כמו "נמו ודורי" היה מאוד כיף כי זאת היית הפעם הראשונה שצללתי. מתחת למים אי אפשר לדבר בגלל זה יש סמנים מתחת למים למשל: "בוז" זה למטה, "לייק" זה למעלה, יש לך בעיה עושים "קומסי קומסה" ועוד... גם אמא עשתה צלילה, היא צללה לעומק 12 מטרים עם מדריך אבל הוא נתן לה לעשות לבד את הצלילה כי היא כבר עשתה פעם קורס צלילה.

מקום שני - מקונג דלתא ויאטנם

ביום הראשון בויאטנם יצאנו בחמש בבוקר ל"טור" (טיול) עם המדריכה נואק שלקחה אותנו לסיור במקונג דלתא. המקונג דלתא זה נהר שעובר בין חמש מדינות: תאילנד, קמבודיה, ויאטנם, לאוס וסין. עצרנו בכל מני תחנות. הראשנה הייתה שוק צף מלא בפירות וירקות שמוכרים אותם על סירות. על כל סירה יש מקל גבוה שעליו תולים את הפירות או הירקות שהם מוכרים. ככה הקונים ידעו מה הם מוכרים על הסירה. נואק קנתה לנו המון פירות כמו: ליצי, אננס, אבטיח, ג'ק פרוט, מנג, פרי שנראה כמו פילפל ותפוח ביחד. אחר כך הלכנו לאכול ארוחת בוקר מרק עם נודלז היה טעים מאוד ומאז אנחנו אוכלים את זה לארוחת בוקר כמעט כל יום.  התחנה הבאה  הייתה חווה שמגדלים עצי קקאו ומכינים שוקולד היה מאוד מעניין. אחר כך הלכנו למקום שמכינים בו נודלס והכנו נודלס. הטיול היה ממש כיף וטעים.

מקום ראשון- קניונרים במוהל בוהל פיליפינים.

קניונרים זה שקופצים מצוקים לבריכות טבעיות של מים עמוקים ומתוקים. באו לאסוף אותנו במיניבוס מהמלון. נסענו שעה עד שהגנו למקום שבו המדריכים הסבירו לנו את החוקים של הקניונרים. הביאו לנו קסדות וחליפות הצלה. המדריכים שלנו היו מדריכים של המון ישראלים לפנינו הם אפילו ידעו לשיר "אל המעיין" .

נסענו על אופנועים עד שהגעו לקצה המסלול. היינו צריכים ללכת קצת כדי להגיע לקפיצה הראשונה היא הייתה נמוכה יחסית "רק" 4 מטר. הקפיצות שאני עשיתי הן:  4 מטר פעמיים , 7 מטר פעם אחת, שתי מגלשות, מטר  אחד פעם אחת ו13 מטר פעם אחת. לקפוץ מצוקים בהתחלה  מפחיד מאוד אבל התרגלתי לזה למרות המרים הקרים ומאוד אהבתי לקפוץ.

תודה על שקראתם את הבלוג שלי!!!

Star Striker out injured for 2 weeks after Hernia operation

Team Gladstone have been rocked by the news that star striker, Tzur Yigal and Israeli international Under-6 centre forward Guy Gladstone, has been ruled out of action for up to 2 weeks after undergoing a Hernia operation whilst travelling in Vietnam.

Gladstone, aged 5, was first diagnosed with the condition whilst in Ho Chi Minh City (HCMC) on 21st Jan but, despite trying to play through the pain in Dalat, a second ultrasound revealed the true extent of the injury and he was advised by his doctors to return to HCMC to undergo surgery on 29th January. 

It is unclear how he picked up the injury but photos have emerged which seem to show the youngster being assaulted by an obsessed Vietnamese fan in Dalat. Sources close to the player have confirmed the assault did in fact take place but that Guy "quite enjoyed the attention".

The operation was a complete success and he is expected to be back to full fitness within 1-2 weeks.

Commenting on the injury, Gladstone's mother Shoshi said, "It's been a difficult time for all of the family and we've had to change our travel plans to ensure Guy got the best medical treatment possible.  Luckily he's now getting back to himself and the peace and quiet of the last few days are just a distant memory."

Guy added, "After the hospital nightmare of the Philippines, I didn't expect to be back again so quickly.  Who'd have thought I would have been hospitalised twice in the first 3 months of our travelling?"

"Not me, that's for sure," added Gladstone's father and agent, Darren.